<h1>ספר החינוך מצוה תקס"ב</h1>
<h2>דף עו:</h2>
שנמנענו מהשלים עם עמון ומואב עד עולם, והענין הזה הוא שהאל צונו כשנצור על המדינות שנשאל מהם השלום קודם המלחמה, וכמו שכתבתי בסדר שופטים עשה י"ג [מצוה תקכ"ז], ובעמון ומואב נמנענו מהתנהג עמהם כמנהג זה, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] לא תדרוש שלומם וטובתם וגומר, וכן אמרו בספרי, מכלל שנאמר [דברים כ'] כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגומר, יכול אף כאן, תלמוד לומר לא תדרוש שלומם. משרשי המצוה מה שכתבתי במצוה הקודמת מהיותם בני הנבלה עד שאין ראויים לשלום וטובה אבל האכזריות עליהם שבח ומעלה כמו שאמרנו. דיני המצוה כלולים בפשט הכתוב ובמה שהבאנו מלשון ספרי, ואיסור זה היה נוהג בזכרים שהם בני מלחמה בזמן שהיו ישראל על אדמתן שהיו נלחמים עם עמון ומואב שהם באיסור זה מהשלים עמהם, אבל עכשיו בזמן הזה אין בנו כח להלחם, וגם האומות האלה כבר אבד שמם בבלבול סנחריב כמו שזכרנו במצוה הקודמת.
